הורים יקרים,
איך זה שיש נערים סופר מוכשרים, שלא מעריכים את עצמם? על אף שהם קולטים מהר, כישרוניים, ולא חסר להם כלום – עדיין נראה שהם לא באמת שמחים בחלקם.
קודם נסדר את המושגים
ביטחון עצמי הוא תחושת המסוגלות: "אני יכול להצליח בדבר הזה". ערך עצמי הוא משהו עמוק יותר: "אני שווה, גם כשאני נכשל". נער יכול להיות מלא ביטחון בכדורגל או בגיימינג, ועדיין להרגיש בפנים שהוא "לא מספיק". לכן עובדים על הערך העצמי – הוא הבסיס.
איפה זה נפגע?
במיוחד בגיל ההתבגרות אנחנו משווים את "הבמה של האחרים" ל"מאחורי הקלעים שלנו". הנער רואה את הסטורי של כולם, ומשווה אותו לספקות שלו. ואז באה הערה מהכיתה או מהחצר, והוא מכניס אותה לראש בלי סינון.
המנגנון שכדאי לפתח
הוא ההתייעצות עם עצמנו אחרי פידבק: במקום לאמץ בעיוורון את המידע, בודקים אותו. תרגלו איתו שאלות כמו:
- "מה אני חושב על זה?"
- "האם זה אמת?"
- "האם האדם שאמר את זה רוצה בטובתי?"
- "האם הוא מודל עבורי?"
מנגנון כזה מייצר עמוד שדרה יציב שלא מתערער בקלות.
ומה איתכם?
הכי חשוב – תראו לו איך אתם מתייחסים לעצמכם. כשאתם טועים, אמרו את זה בפניו בלי להשפיל את עצמכם. זה שווה יותר מכל הרצאה.
אם הבן שלכם צריך ליווי שיעבוד איתו על זה צעד צעד, בגובה העיניים ובשפה שלו – מוזמנים לשיחת היכרות.
בהצלחה,
גיא גרגו


